עוזי כרמי

מושג הארעיות בבודהיזם ותרומתו לטיפול פסיכולוגי – חלק ג'

פסיכולוגיה ובודהיזם

אם כן, אנו תופסים את המציאות כמתחלקת לאובייקטים קבועים ונפרדים. אנו מתאווים לאובייקטים שישרו עלינו ביטחון ונועם ומנסים להתרחק מאלו שיגרמו לנו מצוקה. תפיסה זו עומדת בבסיס הנטייה הקפיטליסטית, ההולכת ומקצינה בעשורים האחרונים, לצבור עוד ועוד רכוש. כאילו האחיזה ברכוש רב היא שתוליד אושר. תפיסה זו עומדת בבסיס הנטייה שלנו להיאחז בדברים. התחתנתי עם אשתי כיוון שהיא צעירה, יפה ונעימה. אינני מוכן לתת לה להזדקן, לאבד מחינה או לנהוג באופן זועף ולא נעים. אני רוצה לקבע אותה לדמות האישה שאני אוהב ואינני מניח לה להשתנות או פשוט להיות כפי שהיא בזמנים שונים. אינני מוכן לתת לה לחיות.

בקריאה ראשונה בטקסט של פרויד עשויה להתעורר התנשאות מסוימת כלפי רילקה. חוסר היכולת שלו ליהנות מהנוף המוריק בגלל שהוא רואה את החורף מגיע עשוי לעורר גיחוך. חוסר מוכנותו לחיות בהווה בגלל ארעיותו היא מעט קיצונית. אלא שבמובן מסוים רבים מאיתנו סובלים מהפרעה דומה. רווק הממאן להתחתן, הורה הממאן לתת לילדיו לגדול ולהתרחק ממנו, מבוגרים הממאנים להכיר בזקנה. במידה זו או אחרת כולם לא מוכנים לאכול את המנה שמציעים להם החיים. כולם נאחזים בביטחון מדומה שמציעה קביעות מדומה. כולם סובלים מכך שביטחון מדומה זה מרחיק אותם מזרם החיים ומפחית מחיותם. הכרה בארעיות קשורה באבל. כולנו נמות. כל הקרובים אלינו ימותו. יופיינו יחלוף, כוחנו ייתש, עלומינו יחלפו, שכלנו יכהה. אנו עומדים לאבד את כל מה שיקר לנו. את מעמדנו, ערכנו, קשרנו הטובים, חיינו. חוסר היכולת להתאבל על שעבר ולהיפרד ממנו רודפת רבים מאיתנו. לא רק שאיננו מסוגלים לראות את הכוס השלמה כשבורה, כמו אג'הן צ'ה, אלא שאנו מתעקשים להחיות רוחות רפאים של כוסות שמזמן שבו והפכו לחול.

עתה נוכל להבין כיצד ריפא הבודהה את גוטאמי. המרפא שבודהה הציע הוא מגע עם החיים וחוויה ישירה של ארעיותם. הוא מראה לגוטאמי שלא ניתן להימלט מכך שהכל בן חלוף ושכל דבר טוב שאנו נאחזים בו יכלה. כמו שהכוס של אג'הן צ'ה היא כבר שבורה בודהה מראה לגוטאמי שבנה מת מאז ומתמיד ושהכבוד שרחשו לה התפוגג עוד כשהיה. גוטאמי נחלצת מאבלה כיוון שהיא חווה רגע של הארה. רגע בו היא תופסת את האמת העמוקה והפשוטה של המציאות: הכל בן חלוף. הכל יכלה וימות ויש בכך כאב, אך הסבל שבהתרחקות מהחיים קשה יותר.

בשפה פסיכואנליטית ניתן לאמר שבודהה כיוון את גוטאמי למעיין עמדה דיכאונית אוניברסאלית. הכוונה כאן אינה למגע עם כל חלקי החוויה הפנימית: הטובים והרעים אלא למגע מלא עם המציאות הפנימית והחיצונית למרות שבמציאות כולה יש גם כאב, כליה ומוות. הכליה והמוות מכאיבים, אך התרחקות הגנתית מהם מובילה לתוצאות חמורות יותר.

במובן מסיום המטופל שתארתי ורילקה צודקים. אי-אפשר לסמוך על הקביעות של הטוב שבעולם, הוא יעלם והיופי יחלוף. אך במובן עמוק יותר הם טועים. אם הטוב והיפה הם בני חלוף, כדאי לחיות במגע מירבי איתם עד כמה שניתן כאשר הם נמצאים. גוטאמי הרזה הבינה זאת והדבר חילץ אותה מאבלה. הכל חולף. הבן שחי היום ימות מחר. חווית הערך שניתנת ברגע זה תילקח ברגע הבא. זו דרכו של העולם. הבחירה היא האם לסרב למוות, לסגת מהעולם וכך למות או להשלים עם המוות וכך לחיות. כשרילקה לא מניח לעצמו ליהנות מיפי הטבע מתוך הידיעה שיאבד, הוא נמנע ממגע עם האמת. עם המציאות. מגע ישיר עמה לא רק שלא ידכא אותו, אלא יחזיר אותו להנאה מהחוויה הישירה.

העמדה שבודהה מדבר עליה ושאליה מכוון אג'הן צ'ה היא עמדה הנוגעת בחיים באשר הם, על היופי והכאב, הלבלוב והדעיכה. מגע כזה בחיים הוא קרוב ואינטימי אך לא נאחז. בעמדה כזו איננו מקווים שהאובייקטים ישארו קבועים, מנחמים וטובים כפי שהכרנו אותם. הכס כבר שבורה. האובייקט כבר מאכזב. במאמרו פרויד כותב שאחרי החורף יגיע שוב אביב, אך למען האמת אין כל דרך לדעת זאת. לפחות אחד החורפים שנחווה יהיה החורף האחרון בחיינו. כל שאנו יודעים הוא שהחורף נמצא כרגע והפרחים אינם מלבלבים בחורף. הבחירה שלנו היא האם להשלים עם כך, להשאר במגע עם המציאות ולחיות, או לסגת מהמציאות וכך בעצם למות. הבחירה היא האם להיות אג'הן צ'ה או רילקה. האם ההכרה או המגע עם הכאב והכליה יגרמו לנו להתרחק בצורה הגנתית ממה שקורה באמת, או שנשאר עם החיים – בין אם הם נעימים או קשים ונתיר להם להיות מה שהם בלי להיאחז בטוב. במובן מסויים אלו הן שתי הברירות היחידות שקימות – רילקה או אג'הן צ'ה.

כשגוטאמי חוזרת לבודהה הוא אומר: "אדם שרוחו נצמדת בעווית לצאצאים או לרכוש עתיד להסחף על-ידי המוות אשר מגיח כשיטפון אדיר על עיר נמה". ברמה מסויימת ניתן לאמר שהבודהה אומר שמי שיאחז ביקיריו כמו שגוטאמי נאחזה יופתע על-ידי מותם וישבר. ברמה נוספת אפשר לחשוב שהוא מכוון לכך שמי שיחסו ליקיריו הוא יחס נאחז. יחס בו הוא מצפה מהם להיות מה שנחוץ לו ואינו מוכן שיהיו מה שהם הוא אדם שאינו חי. המוות כבר מציף אותו, כיוון שהוא לא חי את החיים כפי שהם. הוא בוחר להיות רילקה ולא אג'הן צ'ה.

צרו קשר

  • This field is for validation purposes and should be left unchanged.

Google+