שורה של סיבות יכולות להוליד עיפות. לעיתים היא קשורה לסגנון חיים: אנשים רבים עובדים קשה מדי ונחים מעט מדי. אין להתפלא כי הם חשים עיפות ואולי כדאי להם להקשיב לעיפות זו כאל מסר שהגוף שולח להם, לפיו עליהם למתן את קצב חייהם.
במקרים אחרים עיפות נובעת מסיבות פיזיות: אנמיה ומחלות שונות גורמות לעיפות. ישנה אפילו אבחנה רפואית הקשורה ישירות לעיפות המכונה "תסמונת העייפות הכרונית". יתכן שתסמונת זו קשורה קשר אמיץ לקשיים רגשיים, אך אינני מומחה בתחום במידה שתאפשר לי להביע דעה נחרצת. מכל מקום, כדאי להוועץ ברופא במקרים של עיפות מתמשכת.
לבסוף, עיפות יכולה להיות חלק מתסמונת רגשית חמורה יותר. דיכאון מלווה לרוב בהפרעות בשינה. מצבי דחק קיצוניים גורמים גם הם לעיפות. מובן שאם זה המצב יש לטפל בדחיפות בתסמונת הרגשית ועם השיפור במצב תתפוגג גם העיפות.
במאמר זה אינני מכוון לאף אחד מהמצבים הנזכרים לעיל. לא פעם אנשים יכולים לחוש עיפות גם אם ישנו היטב בלילה, הם בריאים ואינם סובלים מדיכאון. במקרים אלו קרוב לוודאי שמקור העיפות רגשי – פסיכולוגי. עיפות כזו יכולה להמשך זמן קצר מאוד. לפעמים אנו מדברים עם אדם שאיננו מחבבים במיוחד, וחשים עיפות רבה. עשר דקות אחר כך אנו נפרדים ממנו לשלום ולפתע פתאום העיפות חולפת כלא הייתה.
מובן מאליו שעיפות שהרקע שלה רגשי יכולה להמשך הרבה יותר מעשר דקות. היא יכולה להמשך יום, שבוע, חודש ובמקרים מסויימים אפילו יותר. במקרים אלו כדאי לבדוק את האפשרות לפיה העיפות היא סוג של מנגנון הגנה בו הנפש משתמשת בכדי להמנע ממגע עם רגשות קשים. עיפות גורמת למעיין טשטוש רגשי. היא מקהה רגשות מכאיבים וממסכת תחושות קשות. כשאנו עייפים נדמה הדבר כאילו התבוננו על הכל מבעד לזכוכית חלבית. הכל שם, אבל נראה מטושטש ומרוחק. הנפש כמו יודעת זאת והיא עשויה לשלוף את העיפות כמין קלף אחרון כאשר היא ניצבת בפני רגש קשה מדי.
אדגים את הרעיון בעזרת סיטואציה יומיומית. חיים חוזר לביתו בתום יום העבודה. בבית ממתינה אשתו רונית. בני הזוג רבו אתמול וחיים יודע שרונית עדיין כועסת. חיים מאוד לא אוהב לריב. החוויה שהוא כועס מאיימת עליו מאוד ולא פעם הוא משלם מחיר יקר בגלל נטיתו להמנע מעימותים. עימות עם אדם קרוב קשה לו במיוחד, ועימות עם אשתו הוא בלתי נסבל עבורו. חיים נכנס לבניין ועולה במעלית. בדעתו עולה אשתו, והוא נזכר מייד בצפוי לו, והנה, כבמעשה קסם צונחת עליו עיפות. בקושי הוא מסוגל להחזיק את עפעפיו פקוחים. חיים נכנס הביתה. רונית מנסה לפתוח עמו בשיחה, אך עד מהרה היא מבחינה שבעלה עייף מאוד. היא אומרת שאם כך תפגוש היום את גילה חברתה הטובה ויוצאת. חיים נשאר לשמור על בנו, גלעד, בן הארבע. רונית אך יוצאת וראה זה פלא – העיפות חולפת כלא הייתה. כמה דקות אחר-כך חיים העירני ואלעד כבר משחקים במשחק כדורגל סוער… חשוב לציין שחיים לא עשה שום מניפולציה. העיפות עלתה ופגה מעצמה ומרבית הסיכויים שהוא לא ידע להסביר את הסיבות לה.
דוגמה תמימה זו עלולה להתפתח לכוון מזיק בהרבה. חיים, השונא כל-כך להתעמת ימשיך להתעטף בעיפותו. כעסה של רונית לא יפוג, אך שוב ושוב היא תגלה שבעלה תשוש מכדי לדבר. ריחוק ילך ויווצר בין בני הזוג, וחיים, היודע בתוך תוכו שכעסה של אשתו גובר יחוש עייף יותר ויותר. לא ירחק היום וחיים יחוש עייף החל מיקיצתו בבוקר ועד לרגע הרדמותו בערב. סביר שהוא כלל לא יבין מדוע עיפותו עזה כל-כך. יתכן שיפנה לרופא, יחליף את הדיאטה שלו ואולי אפילו יבדוק האם לא חלה בתסמונת העיפות הכרונית. דבר לא יעזור. רק כשבני הזוג יפרדו (לאחר עימות קשה, כמובן) תפוג לה לפתע העיפות כלא הייתה.
לסיכום, עיפות יכולה לנבוע ממקורות שונים. לא פעם מקורה רגשי, ואז כדאי מאוד להתיחס אליה כאל מסר פנימי חשוב, לפיו אנו ניצבים בפני קושי רגשי. קושי שהזנחתו עלולה להוביל לתוצאות עגומות.